בית מגורים ערבי טיפוסי שזכה לכינוי הודות לצבע הטיח האדום על קירותיו.
מבנה זה נבנה ככל הנראה לפני וילה וילנד (שנבנה בשנת 1902), כחלק משכונת מנשיה, שהייתה צמודה למתחם תחנת הרכבת.
המבנה מהווה דוגמא לדגם טיפוסי הנפוץ בסביבות יפו ומוכר מאוד בגרסתו הדו קומתית.
מבואת המבנה המערבית מודגשת על ידי אלמנטים של אבני כורכר מסותתים בדוגמת מסגרות סביב מערך הפתחים המשולש הסימטרי. אלמנט זה נותר בלתי מטויח ומהווה את אחד מהסממנים המייחדים את המבנה.
בנוסף נפתחו בחזית שני פתחים עגולים המוכרים אף הם מהבניה הערבית, המשמשים לצורך אוורור והסעת האוויר החם מחוצה לו.